אורן נ' ה פניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בגין נזקי גוף שנגרמו בשני אירועים: בתאונה הראשונה נפגעה התובעת ביום 26.11.03 כשרכב שבו נהגה התנגש ברכב שעצר לפתע. רכבה של התובעת נפגע מרכב שנסע מאחריו ולא הצליח לבלום. התובעת פנתה לבי"ח מאיר והתלוננה על כאבי צוואר וגב עליון, סחרחורות ואובדן שיווי משקל. מוסכם שהנתבעת 1 חבה בגין נזקי תאונה זו. בתאונה השנייה נפגעה מכונית התובעת ביום 12.5.06 בעת עצירה ע"י רכב שנסע לאחור. התובעת פנתה לביה"ח ארבעה ימים לאחר התאונה והתלוננה על כאבי גב תחתון. מוסכם שהנתבעת 2 חבה בגין נזקי תאונה זו.

ד"ר ישראל כספי, מומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי, קבע שעקב התאונה הראשונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 5% מתוכם 2% בגין הפגיעה בגב התחתון ו-3% בגין הפגיעה בעמ"ש הצווארי. עוד קבע המומחה כי עקב התאונה השנייה נותרה לתובעת 8% נכות אורטופדית צמיתה בגין הפגיעה בגב התחתון בשל בקע הדיסק הפרוץ בגב.

נתבעת 1 מבקשת להעמיד את הנכות הרפואית בגין התאונה הראשונה רק על 3% הנכות בשל עמ"ש הצווארי מאחר ולשיטתה לא היה מקום לייחס חלק מהנכות בעמ"ש המותני לתאונה הראשונה. נתבעת 2 טוענת כי תוצאות ממצאי בדיקת ה- C.T שנערכה לתובעת כשנה וחצי לאחר התאונה השנייה לא קשורות לתאונה השנייה מאחר ולא נמצאה עדות לנזק חבלתי בסמוך לתאונה השנייה ובשל היעדר רצף טיפולי לאחר התאונה השנייה.

ד"ר כספי הבהיר כיצד קבע את נכותה של התובעת ומדוע בחר לשייך את הנכויות לתאונות השונות תוך הפניה למסמכים רפואיים והתייחסות לתלונותיה של התובעת. המומחה ציין כי בגין התאונה הראשונה סבלה התובעת מכאבי צוואר וגב תחתון שגרמו לה לאי-כושר מלא במשך כחודש ובהמשך לאי-כושר חלקי למשך תקופה נוספת. ד"ר כספי התייחס לעברה הרפואי של התובעת בציינו כי עובר לתאונה הראשונה סבלה התובעת מאירוע קצר וחולף של כאב גב תחתון שהוא הביא בחשבון בעת פסיקת הנכות בגין התאונה הראשונה. ד"ר כספי פירט כי לאחר התאונה השנייה החלה התובעת לסבול שוב מהגבלה בצווארה ומכאב בגב התחתון שמקרין לרגליים, שמקורו בפריצת הדיסק בגב. ד"ר כספי הסביר בחקירתו הנגדית שקבע נכות בשיעור 3% בגין הפגיעה בצוואר בתאונה הראשונה, לאור זאת שעיקר תלונות התובעת בין התאונות (בשנים 2003 - 2006) נגעו לעמוד שדרה צווארי ולשרירי השכמה והטיפול הרפואי שקיבלה כוון לאזור זה. ד"ר כספי ציין את מיעוט התלונות בקשר לגב התחתון באותה תקופה. ד"ר כספי גם הסביר מדוע ייחס חלק מהנכות בגין עמ"ש המותני לתאונה הראשונה. לדבריו:" אני חושב שבהדמיה שעמדה בפני בשנת 07 הסימנים של הפגיעה בדיסק במסגרת ההדמיה, התאימו לאיזשהו פגיעה שהתרחשה מספר שנים קודם לכן, לבטח לא 6 שנים קודם לכן, כי אם הממצאים, ואני לא מדבר על אותה הפריצה של הדיסק, אלא על המרווח של הדיסק עצמו שמעיד על פגיעה שהיא ארוכת זמן, אני חושב שאם זה היה מתחיל להתרחש בשנת 01 היו הרבה יותר תלונות של כאבי גב בין 01 ל-03 מאשר אותו אירוע חד פעמי."

לדברי ד"ר כספי, תוצאות בדיקת ההדמיה של התובעות מלמדות על פגיעה בעמוד השדרה המותני שניתן לשייכה לתאונה הראשונה ולא לאירוע קודם. בהמשך השיב ד"ר כספי כי התובעת נפגעה בתאונה הראשונה בצווארה ובגבה. לדבריו, אומנם לא צוין במסמכים כי התובעת נפגעה בעמוד שדרה מותני אולם הוא עמד על דעתו כי פגיעה מהסוג של חבלת תאוצה עלולה לגרום לפגיעה גם באזורים נמוכים יותר, קרי, עמוד שדרה מותני וכי התסמינים לא בהכרח מופיעים מיידית אחרי החבלה אלא יכולים להופיע בשלב מאוחר יותר. לראייה, מציין ד"ר כספי, כי התובעת התלוננה כעבור 10 ימים לאחר החבלה על כאבי גב תחתון ואף הייתה בביקורת במרפאה.

ד"ר כספי העיד שלא מצא מקום לייחס חלק מאותם 3% בעמוד שדרה צווארי גם לתאונה השנייה "כי אין לזה המשכיות. יש אירוע חד פעמי של כאבי צוואר, לא יותר. לעומת סיפור ארוך של כאב טורדני, מקרין המלווה בהגבלה. אני חושב שכל מה שנעשה לה מבחינת אוטתו טיפול, עד לתאונה השנייה, לאחר מכן אין כלום. יש תלונה אחת".

לא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את הערכותיו של ד"ר כספי ואני מאמץ את חוות-דעתו.

ראוי לציין שלתובעת נגרמו בשתי תאונות נכויות קלות למדי. בניגוד לטענותיה ברור מעדותו של ד"ר כספי שהנזק הממשי שנגרם לתובעת בכל אחת מהתאונות צנוע מאוד והניסיון להציגו כמקור להגבלה קשה ורצופה, לא מבוסס על הגבלות ממשיות בתפקוד. למעשה לא הביאה התובעת ראיה מהימנה ואובייקטיבית על מגבלות ממשיות בחייה: כך למשל, לא העידו חברים לעבודה או לספסל הלימודים על פעולות שהתובעת נמנעה מלעשות בשל מגבלותיה. לא העידו אנשים המכירים את התובעת שראו כיצד השינתה מהרגלי חייה, ולא הובאה עדות להעדרות חריגה העבודה ומלימודים. ברור, למרות טענות הנתבעות, שהסבריו של ד"ר כספי באשר לחלוקת הנכויות עקב התאונות, סבירים – ומסקנתו סבירה. איני רואה משמעות רבה לסיווג המדוייק שלהן מבחינת "אחוזי נכות", שכן אופיין ומידת ההפרעה שבהן ברורים למדי גם בלי ה"כימות המספרי". לצורך קביעת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני אין כל חשיבות לאחוזי הנכות המדוייקים – שבכל אחת משתי התאונות נופלים מ- 10%. גם מבחינת הערכת המשמעות התיפקודית, בשתי התאונות מדובר בנכויות קלות. מעדות היחיד של התובעת, על ליקויי הזכרון שנחשפו בה, בולטת המינוריות של הנזקים, אשר השפעתם הממשית היתה לפרקי זמן קצרים למדי.

הפסדי השתכרות בעבר - התובעת טוענת כי בעקבות התאונה הראשונה נאלצה להקטין את היקף משרתה ושכרה פחת בהתאם. היא מציינת שבגין התאונה הראשונה נקבעה לה תקופת אי כושר במשך כחודש וחצי, אך לטענתה נגרם לה הפסד שכר בסך 150,000₪ בתקופה שבין התאונות. היא טוענת שבעקבות התאונה השנייה, המשיכה לעבוד במשרות שהיקפן מוגבל. בינתיים, הוסמכה כעורכת-דין והיא מנסה למצוא מקום עבודה המתאים למגבלותיה, ללא הצלחה. לשיטתה, נגרמו לה הפסדי הכנסה ההולמים עו"ד מתחילה בתחום החברות הבינלאומיות, שכר של 10,000₪ נטו לחודש ובהתאם לכך היא מבקשת לפצותה בגין התקופה שמאז התאונה השניה.

נתבעת 1 טוענת שהירידה בהיקף משרתה של התובעת ובמספר ימי עבודתה נבעו מלימודיה. לטענתה, התובעת כלל לא הוכיחה שניסתה לחפש עבודה ההולמת את כישוריה ומצבה הבריאותי, לא הוכיחה את הקשר בין נכותה להעדר משרה מתאימה כעו"ד ובעיקר לא הוכיחה כי לאחר הסמכתה יש בכוונתה לעסוק בכלל במקצוע עריכת הדין.

נתבעת 2 טוענת כי תלושי השכר שצורפו ממקומות העבודה השונים לא מלמדים על הפחתה בשכר התובעת ואף אין בהם כל עדות כי התובעת סבלה בפועל מאובדן כושר עבודה. נתבעת 2 סבורה שהתובעת נאלצה להיעדר מעבודותיה השונות עקב תקופת התמחותה,ללא כל קשר לתאונה.

הפסד שכר בעבר הוא נזק מיוחד שעל התובעת להוכיח בראיות ממש ולא על דרך ה"אומדן", ההשערה או הספקולציה. מלבד התקופה בה איבדה התובעת באופן מלא או חלקי את כושר העבודה, לא עלה בידיה להוכיח כי הפסידה הכנסות עקב התאונות. בין התאונות החלה התובעת בלימודי משפטים ומינהל עסקים. ככל שפחתו היקף עבודתה והכנסתה, בתקופת לימודיה, סביר לייחס את הדבר לאילוצי הלימודים ולא לתאונות. גם לאחר סיום לימודיה של התובעת, לא הוכח הפסד הכנסות עקב הנכויות שנגרמו בתאונות. מעבר להכרזות כוללניות של התובעת עצמה, שלא נתמכו בפירוט מתבקש ולכאורה זמין (ואף לא בכל ראיה חיצונית לתובעת), לא הובאו ראיות ממשיות המוכיחות שהתובעת נכשלה במציאת מקום עבודה ההולם את כישוריה, או שהשכר שהוצע לה היה נמוך מהמקובל. אומדן פוטנציאל השכר של התובעת אינו מבוסס על ראיות כלל.

לפיכך, אני פוסק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין הפסד הכנסה בעבר כדלקמן: בגין התאונה הראשונה – 6,000 ₪, בגין התאונה השנייה – 4,000 ₪.

הפסדי השתכרות בעתיד - התובעת טוענת כי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית. לטענתה מחוות דעתו ומחקירתו של ד"ר כספי עולה כי מצבה הרפואי בעקבות פריצת הדיסק שממנו היא סובלת, עלול להחמיר בעתיד. התובעת טוענת כי נכותה מגבילה אותה בחיי היומיום וכן בעבודתה כעורכת דין, שכן היא מתקשה לשבת במשך זמן ממושך ועקב מגבלותיה היא נאלצה לוותר על פעילות גופנית. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונות ומנכותה היא מתקשה במציאת עבודה שאינה כרוכה בשעות עבודה רבות וכי היא מוגבלת בביצוע עבודות עו"ד שכיר במשרדים וכן פגיעתה חוסמת את דרכה לפתוח בפרקטיקה פרטית בעתיד, עיסוק שיכול להניב לה הכנסה גבוהה. לפיכך, מבקשת התובעת לחשב את בסיס שכרה לעתיד כדי שילוש השכר הממוצע במשק ומבקשת להוסיף פיצויים בגין אובדן תנאים סוציאליים.

נתבעת 1 טוענת כי נכותה הרפואית של התובעת איננה תפקודית וככל שהנכות צפויה להשפיע על כושר השתכרותה בעתיד, יש ליחס את הפגיעה לתאונה השנייה, שלה מיוחסת הנכות המשמעותית יותר, בגין פריצת הדיסק. נתבעת 1 מציינת כי התובעת לא הוכיחה כי בתקופת התמחותה סבלה מהתקפים וכי בשל כאביה הנטענים נחשפה למשוב שלילי בעבודתה. נתבעת 1 מתנגדת לקביעת שילוש השכר הממוצע במשק מאחר והתובעת לא הוכיחה כי בכוונתה לעסוק בעריכת דין או בעבודה אחרת שהכנסתה בסדר גודל הנטען על ידה.

נתבעת 2 טוענת כי בהתחשב בהכשרת התובעת כעו"ד ובכישוריה הרבים ובעובדה כי לתובעת נקבעה נכות מזערית,לא נפגע פוטנציאל השתכרותה.

איני סבור שנכותה התפקודית של התובעת עולה על נכותה הרפואית, כטענתה. יתכן שבמרוצת השנים תסבול מדי פעם מכאבים, אך הם לא מלווים אותה על בסיס קבוע יום-יומי והם לא מופיעים באחידות כל הזמן. אם ישפיעו על כושר העבודה שלה הדבר יהיה זמני וספוראדי ומשמעותו תהיה מינורית למדי. ממילא גם לא ישפיעו הגבלות אלה באופן משמעותי על סיכויי התעסוקה של התובעת, על בסיס השכר שלה או על התנאים הסוציאליים שלה.

באשר לבסיס השכר שעליו בוססו טענות התובעתה יוער, שהתובעת לא הוכיחה כי מקום עבודה כלשהו סירב לקבלה בשל מגבלותיה, או שהן השפיעו במשהו על השתכרותה בפועל. שוב, התאפיינה עדותה של התובעת בהכללות שאינן כוללות פרטים, וכנראה לא במקרה. כלל לא שוכנעתי שבכוונת התובעת לעסוק דווקא במקצוע עריכת הדין ובהתחשב בכישוריה המגוונים ברור שיש לה חלופות תעסקותיות נאות ורבות. משמעות הדבר היא, הן שלא יקשה עליה למצוא עבודה בשכר טוב, אשר אינה מושפעת ממצבה הגופני – והן שלא ניתן להניח שבסיס השכר שממנו נגזרים "הפסדיה" הוא דווקא שכר של עו"ד, ובוודאי שלא בענף משפטי ספציפי.

אוסיף עוד, שד"ר כספי העיד שהתובעת עלולה לסבול בעתיד מכאבי גב תחתון וכי ניתן לשפר את מצבה באמצעות ניתוח אולם אין מקום לכפות זאת עליה, שכן יתכן ומצבה ישתפר כאשר הדיסק הפרוץ יספג בגוף. גם זה שיקול הפועל בכמה דרכים על הערכת עתידה של התובעת: יתכן שתנותח ומצבה רק יוקל. יתכן שמצבה יוקל באופן עצמוני. אל מול שיקולים אלה קיימת הסכנה שמצב הדיסק המהווה "פצצת זמן", יחמיר, יגרם "קיפוח עצבי" והדבר יחייב עריכת ניתוח – שכרוך בסיכונים (ככל ניתוח), אך סיכויי הצלחתו טובים מאוד. בנסיבות מעט מעורפלות אלה, לאור כל זאת איני רואה מנוס מפסיקת פיצוי גלובאלי כדלקמן: בגין התאונה הראשונה סך של – 40,000 ₪, בגין התאונה השנייה סך של – 60,000₪